ככל ומדובר ביין יבש שגם סיים תסיסה מלולקטית, לא אמור להיות חשש לתסיסה חוזרת יותר מאשר ביין עם תוספת ביסולפיט.
ביין עם סוכר שיורי ביסולפיט לא יספיק ויש צורך בתוספת סורבט כדי למנוע תסיסה.
כדאי לבדוק את היין בהידרומר ולוודא שהמשקל הסגולי הוא 0.995 או נמוך מזה וכך לדעת שין שרית סוכר, וכן לשלוח את היין לבדיקת מעבדה כדי לבדוק האם יש שארית של חומצה מלית.
תוספת ביסולפיט לפני התסיסה לא מספיקה לעצור מלולקטית,
הכוונה לא להוסיף ביסולפיט אחרי התסיסה עד לסיום המלולקטית,
לא קריטי היישון בשמש, במיכל זכוכית זה יכול להיות מידי חשוף וחם, אא"כ אתה מכסה אותו במשהו אטום,
חשוב לנהל את התסיסה בכל המובנים,
בד"כ אין מלולקטית, מוסיפים ביסולפיט מיד,
פחות מבעץ בוודאי,
יש הרבה שמוכרים, סוד היין, דוד דרוקר, פודיום, מיאל לרר ועוד...
זה כלי שיעיל גם בערבוב של היין לצורך הוספת חומרים כמו ביסולפיט וכדו'.
ההגדרה המדויקת היא 'אחוז סוכר בנפח' שזה לא בריקס (בריקס הוא אחוז סוכר במשקל) אבל בריקס הוא ערך די קרוב לזה,
בנוסף, מדידה של בריקס בהידרומטר לא משקפת את אחוז הסוכר האמיתי ביין אחרי התסיסה מכיוון שהאלכוהול שנוצר גורם לירידה במשקל הסגולי עד לרמה נמוכה יותר מהבריקס 'האמיתי' (אחוז הסוכר ביין), בפועל אחוז הסוכר גבוה בכמה מעלות מהבריקס שנמדד,
הדרך הטובה ביותר היא לשלוח דגימה מהיין לבדיקת מעבדה שתבדוק את אחוז הסוכר והאלכוהול המדויקים ביין,