בקבוק ופיקוק
בקבוק היין הוא השלב האחרון שבו היין נמצא בשליטתנו; עם מילוי היין בבקבוק וסגירתו בפקק השעם היין כבר אינו בהישג יד והוא ממשיך לתקופת יישון בבקבוק שבה כמעט ואין לנו שליטה עליו. ההיגיון בהעברת היין לבקבוקים היא העובדה שבמיכלים גדולים כמו דמיג'אנים, לא ניתן לצרוך חלק מהיין מבלי לפגוע ביין שנשאר במיכל, זאת מכיוון שבכל פעם שמרוקנים מעט יין, המיכל נשאר מלא רק בחלקו כך ששאר היין שבמיכל נחשף לחמצן וניזוק. הבקבוקים הם למעשה מיכלים קטנים שמתאימים לצריכה חד-פעמית כך שלאחר שהבקבוק נפתח, הוא נצרך מייד או בתוך מספר ימים כך שאין חשש מפני חמצון של שאר היין. נפח של בקבוק יין סטנדרטי הוא 750 מ"ל, כמות שמספיקה לשתי כוסות יין (כ- 180 מ"ל כל כוס) לשני סועדים בארוחה אחת.
מהרגע שהיין ממולא בבקבוקים כמעט ולא ניתן להשפיע עליו כך שלפני הבקבוק יש לסיים את כל התהליכים הנדרשים ולבקבק את היין רק כאשר הוא צלול ויציב וטעמו משביע רצון, ליינות מסוימים יש פוטנציאל יישון בבקבוק כך שטעמם צפוי להשתפר עם הזמן, אך מעבר לכך יש לוודא כי היין מוכן לחלוטין לפני הבקבוק. בעיקר יש לוודא כי היין צלול, אם לא, יש להמתין ולבצע שפיות נוספות או לשקול זיכוך ו/או הצללה עם חומרים ייעודיים ו/או סינון. ביינות לבנים יש לוודא כי היין יציב בחום ובקור ובמקרה הצורך לייצב אותו עם בנטוניט ובייצוב בקור, בהתאמה. בנוסף, כדי להגן על היין מפני תסיסה בבקבוק שעלולה לגרום לעכירות ביין ובמקרים קיצוניים להתפוצצות הבקבוק ו/או לדחיפת פקק השעם, יש לוודא כי היין יציב מיקרוביאלית – אם היין לא עבר או שהוא לא סיים תסיסה מלולקטית והוא מכיל שארית של חומצה מלית יש לייצב אותו עם ביסולפיט, אם היין מכיל סוכר שיורי (מעל 2 גר'/ליטר סוכרים מחזרים בבדיקת מעבדה) יש לייצב אותו עם אשלגן סורבט וביסולפיט.
הזמן המומלץ לבקבוק הוא כ- 6 חודשים מהבציר ביינות לבנים או רוזה ו- 12 חודשים ליינות אדומים. עבור יינות אדומים צעירים וקלים ויינות אדומים מרוכזים ועפיצים במיוחד ניתן לקצר או להאריך את הזמן עד לבקבוק בהתאמה. פרקטיקה מקובלת היא לבקבק את היינות האדומים סמוך לעונת הבציר הבאה כדי לפנות מקום ליינות החדשים.
בקבוקים:
הגודל הסטנדרטי של בקבוק יין הוא 750 מ"ל, גדלים פופולריים נוספים הם 375 מ"ל ("חצי") ו- 1.5 ליטר ("מגנום"), בנוסף קיימים בקבוקים בגדלים נוספים כמו 3 ליטר ("דאבל מגנום") ואף בקבוקים גדולים יותר, אך הם בדרך כלל לא זמינים עבור מכיני יין ביתי (גם בקבוקי "חצי" ו"מגנום" לא ניתן להשיג בכל החנויות לאביזרי יין ביתי).
בקבוקי יין קיימים בשלוש צורות בסיסיות – "בורדו", "בורגון" ו"אלזס", על שם אזורי המקור של בקבוקים אלו. בקבוק בורדו הוא בעל מראה צר וגבוה עם "כתפיים" ישרות, לבקבוק בורגון יש מראה רחב יותר והכתפיים שלו משופעות וארוכות, ולבקבוק אלזס יש קווי מתאר דומים לבקבוק בורגון אך בגזרה צרה וגבוהה יותר. באופן מסורתי מקובל להשתמש בצורה מסוימת של בקבוקים עבור זנים/סגנונות יין שונים, לדוגמה – עבור יינות מזנים שמקורם בבורדו כמו קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק וסובניון-בלאן משתמשים בבקבוקי בורדו ואילו זנים שמקורם בבורגון כמו פינו-נואר ושרדונה יבוקבקו בבקבוקי בורגון. זני עמק הרון כמו סירה וגרנאש מבוקבקים בדרך כלל בבקבוקי בורגון. בקבוקי אלזס משמשים עבור יינות גוורצטרמינר וריזלינג ועבור יינות קינוח מתוקים. בכל מקרה, בקבוק בורדו הוא הבקבוק הזמין ביותר בדרך כלל והוא נחשב כבקבוק היין האולטימטיבי ומקובל להשתמש אתו עבור מגוון רחב של סגנונות וזנים.
cf6b1ff8-e48f-4dfa-b968-c6123b96b831-סוגי בקבוקים.png
בנוגע לצבע הבקבוק, קיימים כמה צבעים בגווני הירוק והחום, הגוון המצוי ביותר הוא "ירוק זית" והוא מתאים לשימוש עבור כל סוגי היינות. לא מומלץ לבקבק יינות אדומים בבקבוקים שקופים מכיוון שקרני האור עלולים להזיק ליין לאורך זמן, יינות רוזה ולעיתים גם יינות לבנים צעירים, מקובל לבקבק בבקבוקים שקופים כך שניתן יהיה להתרשם מצבעם.
הדרך המומלצת ביותר להשגת בקבוקים היא רכישה של בקבוקים חדשים מאחת החנויות המתמחות או מיקב מסחרי שמוכן למכור לכם את כמות הבקבוקים הנצרכת עבורכם. אפשרות נוספת מומלצת פחות, היא להשתמש בבקבוקים משומשים ששמרתם בעצמכם או כאלו שאספתם ממסעדות אולמות וכו'. כדי שניתן יהיה לעשות שימוש חוזר בבקבוק, חשוב לשטוף אותו משאריות היין עם מים מיד לאחר השימוש כך שלא יצטברו שאריות יין ומשקעים שאחר כך יהיה קשה לנקות. לא מומלץ לעשות שימוש חוזר בבקבוקים ששימשו עבור יין אדום שיש עליהם משקעים דבוקים, אם תרצו בכל זאת להשתמש בבקבוקים כאלו, ניתן לנסות להשרות אותם בתמיסה של סודיום פרקרבונט (להשיג בחנויות לאספקת כימיקלים כמו "חן-שמואל", אין להשתמש בסבון או בחומרי ניקוי ביתיים אחרים) ולשפשף את פנים הבקבוק עם מברשת ייעודית, לאחר ההשריה והקרצוף יש לשטוף את הבקבוקים היטב במים ולוודא כי לא נותרו שאריות לכלוך או משקעים (מומלץ להחזיק את הבקבוק מול מקור אור ולהתבונן היטב כדי לבדוק אם הוא אכן נקי לחלוטין).
להסרת התוויות מבקבוקים משומשים יש להשרות את הבקבוק במים חמימים עם סבון כלים או עם סודה לשתייה (כדי שהבקבוקים ישקעו במים יש למלא אותם במים, אם אתם משתמשים בסבון כלים יש לוודא כי הסבון אינו חודר לפנים הבקבוק), להמתין כ- 20 דקות ואחר כך לקלף את התווית, ניתן לעשות שימוש בסכין ו/או בכרית קרצוף ממתכת לניקוי לסירים כדי להוריד שאריות תווית שלא התקלפו, רוב התוויות של היינות המסחריים מודבקות עם דבק שיורד בקלות והם אמורות להתקלף ללא מאמץ, אם התווית לא מתקלפת בקלות יתכן שמומלץ לוותר על המאמץ שכרוך בשימוש בבקבוקים אלו.
הוראות לשטיפה וחיטוי של בקבוקים חדשים או בקבוקים משומשים נקיים – ראו בהמשך.
פקקים:
הפקק היחיד שניתן ליישום בתנאים ביתיים הוא פקק השעם, זהו גם הפקק הפופולרי ביותר לסגירה של בקבוקי יין. שימוש חוזר בבקבוקים עם פקקי הברגה אינו מומלץ מכיוון שרמת האטימה שלהם אינה טובה בסגירה חוזרת.
קיימים שלשה סוגים עיקריים של פקקי שעם – "פקק שעם טבעי" שנחקק בשלמותו מעובי קליפת עץ השעם, "פקק שעם אגלומרט" שעשוי משבבים גסים של שאריות שעם שהודבקו יחד ועוצבו לצורת פקק ו"פקק מיקרו אגלומרט" שעשוי משבבים זעירים של שעם שהודבקו יחד. פקק השעם הטבעי יקר משמעותית מהסוגים האחרים והוא מזוהה בעיקר עם יינות פרמיום שמיועדים ליישון ארוך טווח. פקק אגלומרט הוא פקק בעל איכות נמוכה והוא מתאים ליינות פשוטים שמיועדים לצריכה מיידית. הפקק שנותן תמורה מעולה במחיר זול יחסית הוא פקק המיקרו אגלומרט שלפי מחקרים שונים מספק רמת אטימה טובה לאורך שנים רבות (פקק מיקרו אגלומרט באיכות טובה יכול להחזיק גם עשר שנים ויותר) ולדעת רבים הוא הפקק המומלץ ביותר לשימוש עבור כל סוגי היין.
פקקי השעם מגיעים באריזות של אלפי פקקים כל אחת, כאשר חנויות למכיני יין ביתי אורזות מחדש פקקי שעם בכמויות קטנות שמתאימות לכמויות ביתיות. לחילופין, תוכלו לנסות להשיג את כמות הפקקים הנצרכת עבורכם מיקב מסחרי עמו אתם בקשר. מכיוון שיצרני השעם אורזים את הפקקים כשהם סטריליים לחלוטין (אריזות הפקקים ממולאות בגז גופרית דו חמצנית כדי להגן על הפקקים במהלך השינוע והאחסון עד לפתיחת האריזה) וברמת לחות מבוקרת, מומלץ לוודא כי אריזת הפקקים שאתם רוכשים לא שהתה זמן רב מידי מאז פתיחת האריזה המקורית שסופקה על ידי יצרן הפקקים, ובכל מקרה הפקקים נארזו מחדש באריזה אטומה לחלוטין. לא מומלץ להשתמש בפקקים ששהו יותר מכמה חודשים מחוץ לאריזה המקורית. בכל מקרה, מומלץ לרכוש בכל פעם רק את כמות הפקקים הדרושה ולהשתמש בהם מיד כדי לוודא שהפקקים נשמרים בצורה אופטימלית. ככל שמדובר בפקקים טריים שנרכשו זה עתה, אין צורך לשטוף או לחטא את הפקקים וניתן להשתמש בהם כפי שהם. אם יש לכם חשש שהפקקים איבדו את הלחות הנדרשת או שהם לא מחוטאים, תוכלו להשרות את הפקקים למשך 24 שעות בתמיסה של 2 גר'/ליטר אבקת ביסולפיט ו- 3 גר'/ליטר חומצת לימון, לאחר ההשריה, מומלץ להניח את הפקקים ליום נוסף בצנצנת פתוחה חלקית כדי ליבש אותם מעודפי הנוזלים כך שנוזל החיטוי לא יחדור אל היין בזמן החדרת הפקק אל הבקבוק.
מיכל בקבוק:
ניתן לבקבק את היין בשתי אפשרויות – ישירות מהדמיג'אן עם צינור באותה צורה שבה מתבצעת שפייה, או מתוך מיכל/דלי עם ברז בתחתיתו אליו מעבירים את היין לצורך הבקבוק. הדרך המומלצת היא הדרך השנייה מכיוון שהיא מאפשרת שליטה טובה יותר בתהליך.
כ"מיכל בקבוק" בחרו במיכל/דלי מפלסטיק בנפח הדרוש בהתאם לכמות היין שאתם מבקבקים בכל פעם, בתחתית המיכל יש להתקין ברז שאליו ניתן להדק צינור גמיש (דוגמה) יש לקדוח בתחתית המיכל חור בקוטר הנדרש עם "קודח כוס" ולהדק את הברז עם האומ/ים והאטמ/ים המצורפ/ים.
בכל המקרים יש להניח את המיכל ממנו מתבצע הבקבוק במקום גבוה יותר מהגובה שבו מתבצע מילוי הבקבוקים כך שהיין יזרום בעזרת כוח הכבידה, לדוגמה – ניתן להניח את מיכל הבקבוק על שולחן כאשר מילוי הבקבוקים מתבצע בגובה הריצפה.
אביזרי בקבוק:
קיימות כמה אפשרויות למילוי הבקבוקים ביין – האפשרות הבסיסית ביותר היא באמצעות צינור גמיש בעל קוטר חיצוני שיכול להיכנס אל צוואר הבקבוק בצורה חופשית אותו מחברים לפיית הברז במיכל הבקבוק, כדי למלא את הבקבוקים, מחדירים את קצה הצינור אל תוך הבקבוק, פותחים את הברז וממלאים את הבקבוק תוך כדי ששומרים על קצה הצינור מתחת למפלס היין בבקבוק כדי למנוע חשיפה מיותרת של היין לחמצן, עם הגעת היין לגובה המילוי (ראו בהמשך) סוגרים את הברז ומפסיקים את המילוי, כדי להקל על השליטה ניתן להתקין "ברז מעבר" סמוך לקצה הצינור שמוחדר אל הבקבוק ודרכו לשלוט על המילוי כאשר הברז במיכל הבקבוק נשאר פתוח. שימו לב כי בזוויות מסוימות הצינור עשוי לדלוף גם כאשר הברז סגור כך שיש להעביר את הצינור בזהירות מבקבוק אחד לשני.
החיסרון בשיטה זו או בכל שיטה אחרת שלא כוללת מנגנון לשמירה על גובה המילוי, הוא הצורך להתאים את גובה המילוי של הבקבוקים באופן ידני דבר שדורש סימון מראש של קו המילוי על צוואר כל הבקבוקים עם טוש או גומייה.
קיימים אביזרי בקבוק שונים שכוללים מנגנון שעוצר את המילוי באופן אוטומטי עם הגעת היין לגובה שנקבע מראש, עם אביזרים כאלו פעולת הבקבוק הופכת לנוחה וקלה. הדוגמאות העיקריות של אביזרים כאלו הם:
משפך שומר גובה לבקבוק:
משפך עם שסתום שנסגר באופן אוטומטי עם הגעת היין למפלס שנקבע מראש באמצעות הגבהה או הנמכה של טבעת הגומי על צוואר המשפך, יש לבצע מספר ניסויים עם מים כדי להתאים את גובה המילוי במדויק. החיסרון במשפך זה הוא החשיפה הגדולה יחסית לחמצן של היין תוך כדי המילוי, כדי לצמצם את החשיפה לחמצן, יש להזרים את היין למשפך דרך צינור ולא בשפיכה מברז פתוח.
ממלא בקבוקים אוטומטי:
כדי להשתמש עם ממלא זה יש לחבר את הצינור שיוצא מהברז במיכל הבקבוק לפיה של הממלא, הממלא בנוי בצורה כזו שזרימת יין לבקבוק אפשרית רק כאשר הלחצן בראש הממלא לחוץ כלפי מטה הלחצן נותר לחוץ ומאפשר זרימת יין בעזרת זיז קטן בצד, גובה המילוי מווסת בעזרת הגבהה או הנמכה של טבעת הגומי שבתחתית הממלא, כאשר היין מגיע לגובה המילוי נוצר לחץ כלפי מעלה שגורם לשחרור לחצן המילוי ולעצירת המילוי. כדי להשתמש בממלא יש לבצע ניסויים עם מים ולכווננן את טבעת הגומי בהתאם לגובה המילוי הרצוי, לאחר התאמת גובה טבעת הגומי מומלץ לסמן את הקו העליון של טבעת הגומי על הממלא כדי שניתן יהיה להתאים בחזרה את גובה המילוי במקרה שטבעת הגומי תזוז ממקומה תוך כדי המילוי. בנוסף יש לכווננן את הבורג שבצד הממלא כך שלחצן המילוי יוכל להישאר לחוץ כאשר לוחצים אותו אך יקפוץ בחזרה כאשר היין מגיע לגובה המילוי. אל הממלא מחובר מלמעלה צינור דק שתפקידו לנקז את האוויר בזמן המילוי וכן לנקז עודפי יין לאחר שהיין מגיע לגובה המילוי, בזמן הבקבוק יש להכניס את קצה צינור הניקוז לתוך בקבוק ריק שישמש כ"מיכל עודפים", היין בבקבוק זה נחשף לכמות גדולה של חמצן ומומלץ לצרוך אותו באופן מיידי ולא לפקוק אותו.
ישנו גם ממלא בקבוקים חשמלי שפועל תחת וואקום, כמובן שמחירו יקר משמעותית.
פוקק שעם:
בתנאים ביתיים, החדרת פקק השעם אל צוואר הבקבוק מתבצעת בעזרת מכשיר ידני שפועל סימולטנית לכווץ את הפקק ולהחדיר אותו בלחץ אל תוך צוואר הבקבוק. קיימים שני סוגים עיקריים של פוקקים – פוקק ידני ופוקק רצפתי, הפוקק הידני פועל בעזרת שתי ידיות אותם מפעילים עם שתי הידיים כך שבזמן הפיקוק הבקבוק אינו מאובטח והוא עלול ליפול. בנוסף, עוצמתו של הפוקק הידני נמוכה יחסית וייתכן קושי להשתמש בו עם פקקי קשיחים כמו פקקי מיקרו אגלומרט. הפוקק הריצפתי לעומת זאת, כולל מנגנון לשמירה על הבקבוק תוך כדי החדרת הפקק ויש לו עוצמה גבוהה יותר כך שהוא נוח יותר לשימוש. הפוקק הריצפתי הפופולרי אצל מכיני יין ביתי הוא ה"פוקק פורטוגלי" שצבעו אדום והוא מתאים לבקבוקי 750 מ"ל או מגנום, בנוסף, קיימים פוקקים ריצפתים מסיביים ויקרים יותר שבחלקם מתאימים גם לבקבוקים בגדלים נוספים.
לפני כל שימוש בממלא יש לכווננן אותו כך שפקקי השעם יחדרו לצוואר הבקבוק בצורה שגובה פקק השעם מגבילה לשפת הבקבוקים או נמוכה ממנו בלא יותר מ- 1 מ"מ. הכוונון מתבצע בעזרת טבעת שמוברגת על מוט המתכת שמחדיר את הפקק לצוואר הבקבוק, כדי לכוונן את הממלא יש לבצע ניסיונות פיקוק עם בקבוקים ריקים ולהגביה או להנמיך את הטבעת בהתאם לצורך. מומלץ שלא לרכוש כמות מצומצמת של פקקים ולשמור מספר פקקים למטרה זו.
גובה המילוי:
כאשר ממלאים את הבקבוקים אין למלא את הבקבוקים עד לגובה שאליו מגיע הקצה התחתון של פקק השעם אלא להשאיר רווח מסוים ("אולז'") כדי לאפשר ליין להתרחב במקרה של עלייה בטמפרטורה, מצד שני, אין להשאיר ריווח גדול מידי כדי שלא לחשוף את היין לכמות גדולה מידי של חמצן.
הגובה המומלץ הוא רווח של 18 מ"מ בין היין לתחתית פקק השעם כאשר היין נמצא בטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס בזמן המילוי. כאשר טמפרטורת היין גבוהה או נמוכה מ- 20 מעלות צלזיוס, יש להגדיל את הרווח ב- 1 מ"מ עבור כל מעלת צלזיוס מתחת 20 ולהקטין את הרווח ב- 1 מ"מ עבור כל מעלת צלזיוס מעל 20. לדוגמה, אם טמפרטורת היין בזמן המילוי היא 18 מעלות צלזיוס יש להשאיר רווח של 20 מ"מ (כלומר, למלא פחות יין), כך גם אם טמפרטורת היין בזמן המילוי היא 22 מעלות צלזיוס, יש להשאיר רווח של 16 מ"מ בלבד (כלומר, למלא יותר יין).
כדי למדוד את גובה המילוי יש לפקוק בקבוק ריק אחד עם פקק שעם (לאחר כוונון פוקק השעם להחדרת הפקק לעומק המתאים), יש למדוד עם סרגל או סרט מידה את הרווח הדרוש מתחתית פקק השעם ולסמן את הגובה על צוואר הבקבוק עם טוש. אם אתם משתמשים בממלא בקבוקים עם מנגנון אוטומטי להתאמת גובה המילוי, תוכלו להשתמש בבקבוק המסומן כדי לבצע ניסויים עם מים ולכוון את הממלא כך שיעצור את המילוי עם הגעת מפלס היין לקו המסומן (מכיוון שפיית הממלא עשויה לגרום עלייה במפלס היין, יש לכוון את הממלא כך שגובה המילוי יהיה תואם לקו שסומן לאחר שהממלא מופרד מהבקבוק), כעת תוכלו לשמור על ממלא הבקבוקים כשהוא מכוון לגובה המילוי הרצוי ולהשתמש בו למילוי הבקבוקים ללא צורך בסימון גובה המילוי על שאר הבקבוקים. אם אתם ממלאים את הבקבוקים ללא עזרת ממלא כזה, תצטרכו לסמן את גובה המילוי על צווארם של כל הבקבוקים, לשם כך יש למדוד את הגובה משפת הבקבוק ועד לקו הסימון בבקבוק המסומן ולסמן את כל הבקבוקים בגובה הנדרש.
שטיפת וחיטוי הבקבוקים:
יצרני הבקבוקים מספקים את הבקבוקים ליקבים כשהם ארוזים במשטחים עטופים בניילון אטום, בצורה כזו הבקבוקים נשמרים נקיים ומחוטאים והם מוכנים למילוי. הבקבוקים שנמכרים ליצרנים ביתיים בדרך כלל נארזים מחדש בארגזים קטנים כך שלא ניתן להבטיח את ניקיונם ורמת החיטוי שלהם ומומלץ לשטוף ולחטא את כל הבקבוקים לפני המילוי כדי שלא לחשוף את היין לקלקולים שונים. התהליך המומלץ הוא: 1. שטיפה עם מים נקיים, 2. חיטוי עם תמיסת ביסולפיט ומלח לימון, 3. שטיפה נוספת להסרת שאריות תמיסת החיטוי ו- 4. ייבוש של הבקבוקים לפני המילוי. את התהליך כולו יש לבצע סמוך למילוי כדי לשמור על הבקבוקים נקיים ומחוטאים ככל האפשר.
קיימים אביזרים ייעודיים לשטיפה וחיטוי של בקבוקים, האביזרים המומלצים הם:
שוטף בקבוקים:
אביזר שמורכב על פייה של ברז וכאשר מצמידים לפיה שלו בקבוק הוא מזרים מים בסילון חזק אל תוך הבקבוק, מומלץ לאפשר לכל בקבוק שטיפה של כמה שניות ולתת למים להתרוקן אל תוך כיור.
מחטא בקבוקים:
אביזר שמורכב מקערה אותה ממלאים בתמיסת החיטוי, במרכז הקערה מותקנת פיה עם קפיץ וכאשר מצמידים פיה של בקבוק אל המחטא ולוחצים נוצר ריסוס של התמיסה אל תוך חלל הבקבוק, מומלץ ללחוץ פעמיים עבור כל בקבוק כדי ליצור חיטוי מיטבי.
עץ ייבוש לבקבוקים:
מוצר מפלסטיק שמחוברים אליו וווים לתליית הבקבוקים לייבוש כשהם הפוכים.
אם אין ברשותכם אביזרים כאלו, ניתן לבצע את פעולות החיטוי והניקוי בצורה ידנית:
שטיפה:
יש למלא כל בקבוק במעט מים מהברז לסגור את פה הבקבוק עם האצבע ולנער את הבקבוק בחוזקה כדי לגרום למים להגיע לכל חלקי הבקבוק, ליתר ביטחון מומלץ לחזור על הפעולה פעמיים בכל שטיפה.
חיטוי:
יש למלא כל בקבוק במעט תמיסת חיטוי בעזרת משפך ולנער את הבקבוק היטב כדי שהתמיסה תגיע לכל חלקי הבקבוק. ניתן להעביר את אותה תמיסה מבקבוק לבקבוק וכך לחטא את כל הבקבוקים.
ייבוש:
יש לאתר פתרון שיאפשר החזקה של הבקבוקים כשהם הפוכים כדי לאפשר לכל המים להתייבש. דוגמה לפתרון אפשרי היא הנחה של הבקבוקים בין המוטות של סורג חלון עם בטן, בדרך כלל הרווח בין המוטות מספיק קטן כדי שהבקבוק ייתפס בעזרת הכתפיים הרחבות שלו, אתם מוזמנים להפעיל ראש יצירתי ולמצוא פתרונות נוספים.
תהליך הניקוי והחיטוי מתבצע בצורה הבאה:
תחילה שוטפים את כל הבקבוקים עם מי ברז נקיים, מומלץ להניח את הבקבוקים על מתקן הייבוש כדי שעודפי המים ייצאו.
לאחר השטיפה הראשונית יש לחטא את הבקבוקים עם תמיסה של 2 גר'/ליטר ביסולפיט ו- 3 גר'/ליטר חומצת לימון, יש לוודא כי התמיסה מגיעה לכל חלקי הבקבוק. לאחר החיטוי יש להניח את הבקבוקים בצורה הפוכה ולאפשר לתמיסת החיטוי לפעול במשך 15-30 דקות.
לאחר החיטוי, יש לשטוף את הבקבוקים שוב משאריות תמיסת החיטוי עם מי ברז נקיים ולהניח אותם הפוכים לייבוש למשך מספר שעות עד שהם יבשים לחלוטין, אין למלא בקבוק ביין אם הוא לא יבש לחלוטין.
רשימת מטלות לפני הבקבוק:
ניקוי וחיטוי של הבקבוקים.
קביעת גובה המילוי בהתאם לטמפרטורת היין.
במקרה של בקבוק עם ממלא בעל מנגנון לשמירה על גובה המילוי – התאמת גובה המילוי של הממלא בעזרת ניסיונות עם מים. אחרת – סימון גובה המילוי על צוואר כל הבקבוקים.
ביצוע ניסיונות של פיקוק עם פקקי שעם ובקבוק ריק כדי להתאים את עומק החדירה של פקק השעם לצוואר הבקבוק.
לפני הבקבוק מומלץ להוסיף ליין עוד 30 מ"ג/ליטר גופרית דו חמצנית (53 מ"ג/ליטר אבקת ביסולפיט), יש לוודא כי הכמות הכוללת של הגופרית שהוספתם ליין לאורך כל תקופת הייצור מלאחר התסיסה ועד לבקבוק לא עולה על 150 מ"ג/ליטר גופרית דו חמצנית (253 מ"ג/ליטר אבקת ביסולפיט).
תהליך הבקבוק:
בצעו שפייה זהירה של היין ממיכל היישון אל מיכל הבקבוק, היזהרו שלא להעביר משקעים כדי לשמור על היין צלול ככל האפשר. כדי שניתן יהיה להבטיח זרימה של היין בעזרת כוח הכבידה וודאו כי מיכל הבקבוק מונח במקום גבוה יותר מהגובה שבו מתבצע מילוי הבקבוקים.
הרכיבו את "מערך הבקבוק" שלכם בהתאם לאביזרים שברשותכם, חברו את הצינור לברז במיכל הבקבוק או החדירו אותו למיכל הבקבוק אם אתם מבצעים את הבקבוק בצורה של שפייה. אם אתם משתמשים בממלא בקבוקים עם חיבור ישיר לצינור חברו אותו לקצה השני של הצינור. אם אתם מבקבקים את היין בצורה של שפייה, שאפו אוויר מקצה הצינור כדי להביא את היין לגובה נמוך יותר מגובה היין במיכל הבקבוק, במקרה כזה יש צורך בברז בקצה הצינור כדי שניתן יהיה לשלוט בזרימת היין, אם אתם משתמשים בממלא בקבוקים אוטומטי מהסוג שתואר לעיל ניתן לחבר את הממלא לצינור, להכניס את הממלא לבקבוק בצורה מהודקת, ולהתחיל את השפייה בעזרת שאיפת אוויר מצינורית הניקוז הדקה שבראש הממלא תוך כדי שהממלא לחוץ ומאפשר זרימת יין אל תוך הבקבוק, במקרה כזה אין צורך בברז בקצה הצינור מכיוון שהממלא עוצר את הזרימה.
מומלץ לבצע את תהליך הבקבוק עם שני אנשים, כאשר אחד ממלא את הבקבוקים והשני פוקק אותם מייד לאחר המילוי בפקק השעם, כך ניתן לזרז ולייעל את התהליך ולצמצם את החשיפה של היין לחמצן בזמן הבקבוק.
לאחר מילוי הבקבוקים וסגירתם בפקק השעם, יש להשאיר את הבקבוקים במצב עומד למשך כמה שעות כדי לאפשר התרחבות מלאה של פקק השעם בצוואר הבקבוק ולהבטיח אטימה טובה, אחרת, עלול להיווצר לחץ בתוך החלל שבצוואר הבקבוק שעלול לגרום לדליפות.
למראה אלגנטי של בקבוק היין, ניתן להשתמש בקפסולות PVC שמכסות את צוואר הבקבוק, הקפסולות 'מתלבשות' על צוואר הבקבוק מלמעלה ונצמדות אליו באמצעות התכווצות בחום, לצורך כיווץ הקפסולות, ניתן להשתמש במכשיר ייעודי לכיווץ קפסולות או באקדח חום, לחילופין, ניתן להחזיק את צוואר הבקבוק העטוף בקפסולה, בצורה הפוכה בתוך קומקום או פינג'אן מלאים במים רותחים, עד להתכווצות הקפסולה.
